"‬הזכות‭ ‬לחזור‭ ‬עומדת‭ ‬לכל‭ ‬אחד‭ ‬ואחד‭ ‬מאתנו‭. ‬

לחלום‭. ‬להיזכר‭. ‬לחזור‭. ‬קדימה‭ ‬ואחור‭"‬

משירי‭ ‬פהמי‭ ‬נורין‭ ‬הוא‭ ‬ספר‭ ‬שירים‭ ‬ופרוזה‭ ‬לירית‭ ‬של‭ ‬ילדה‭ ‬פליטה‭. ‬טקסטים‭ ‬שהם‭ ‬תפילות‭ ‬של‭ ‬ילדה ‬שלא‭ ‬מאמינה‭ ‬יותר‭ ‬בתפילות‭, ‬אבל‭ ‬מאמינה‭ ‬בקצב‭ ‬הלב‭ ‬שלה‭.‬

לתקופה‭ ‬מסויימת‭ ‬ודחוסה‭, ‬הייתי‭ ‬עם‭ ‬פהמי‭ ‬נורין‭. ‬מתי‭ ‬והיכן‭? ‬אז‭ ‬וכאן‭ ‬ושם‭. ‬אני‭ ‬לא‭ ‬בטוחה‭. ‬כמו‭ ‬שפהמי‭ ‬אומרת‭: "‬ולא‭ ‬ידעתי‭ ‬אם‭ ‬אני‭ ‬זו‭ ‬אני‭ ‬כי‭ ‬עמדתי‭ ‬שם‭ ‬נטולת‭ ‬הכרה‭"; ‬וכן‭ "‬בהתחלה‭ ‬לא‭ ‬דיברתי‭. ‬אחר‭ ‬כך‭ ‬לא‭ ‬דיברתי‭. ‬גם‭ ‬עכשיו‭ ‬אני‭ ‬לא‭ ‬מדברת‭. ‬זאת‭ ‬לא‭ ‬אני‭". ‬בכל‭ ‬אחת‭ ‬מהפעמים‭ ‬למדתי‭ ‬את‭ ‬קולה‭,‬‭ ‬הקשבתי‭ ‬לניגון‭ ‬הדיבור‭ ‬שלה‭. ‬ניסיתי‭ ‬לשמור‭ ‬על‭ ‬קצב‭ ‬הלב‭ ‬שלה‭. ‬שיוויתי‭ ‬לו‭ ‬מנגינה‭. ‬ולא‭ ‬פעם‭, ‬ככל‭ ‬שביקשתי‭ ‬ללוות‭ ‬אותה‭, ‬הייתי‭ ‬פהמי‭ ‬בעצמי.
​